הכנה לקרב חובבים באיגרוף: הסודות שיהפכו אותך ללוחם מנצח

"`html

הקרב הראשון שלכם בזירה: איך באמת מתכוננים? (רמז: זה לא רק ללבוש כפפות)

אז החלטתם שבא לכם לעלות לזירה? אמיצים. או אולי קצת משוגעים? לא נורא. המון מתחילים שם. זה רגע מיוחד. מרגש. מפחיד. ומצריך הכנה אמיתית. לא סרטוני יוטיוב של חמש דקות. לא דיבורים באוויר. אנחנו מדברים על תהליך עמוק. פיזי. מנטלי. טקטי. אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם רציניים. או סתם סקרנים. לא משנה. כאן נצלול לעומק. נבין מה באמת נדרש. מה ההבדל בין סתם להתאמן לבין להתאמן לקרב. זה ההבדל בין לעלות מוכנים לבין… ובואו נגיד שפחות. אז בואו נתחיל לפרק את זה. כי יש הרבה מה לכסות. וממש לא כדאי לפספס שום פרט.

אז מה זה בכלל "איגרוף חובבים"? (ולמה זה לא כמו בסרטים)

שלא נתבלבל לרגע. איגרוף חובבים זה לא ליגת ה-UFC. וזה גם לא רוקי בלבואה עולה מדרגות בבוקר עם ביצים נאות. יש חוקים. יש הגבלות. יש מגנים (ראש, שיניים, אשכים). המטרה היא לצבור נקודות. להראות שליטה טכנית. לאו דווקא להפיל את היריב בנוקאאוט דרמטי בסיבוב האחרון. זה ספורט. לכל דבר ועניין. עם דרישות פיזיות מטורפות שרק מי שעבר הכנה אמיתית מבין עד כמה. ודרישות מנטליות שאולי אפילו עולות עליהן. זה בונה אופי בצורה יוצאת דופן. זה מלמד המון. על עצמך. על היכולות שלך. על הגבולות שלך. וגם קצת על כמה מכות אפשר לחטוף לפני שזה מתחיל לדגדג (או לכאוב ממש. תלוי ביום). זה מסע אישי. מדהים. ומצריך את ההכנה הנכונה ביותר שיש.

למה לעזאזל שתרצו לעשות את זה בכלל? (הסיבות האמיתיות, והקצת פחות)

שאלה טובה מאוד. והאמת? לכל אחד יש סיבה אחרת. יש כאלה שרוצים לבחון את הגבולות שלהם עד הקצה. לראות כמה הם חזקים. פיזית. מנטלית. יש כאלה שמחפשים את האדרנלין שמתפרץ כשנכנסים לזירה מול מישהו שבא לעשות את אותו דבר. יש כאלה שמחפשים את האתגר האישי העצום הזה. את המטרה הגדולה שדוחפת אותם לקום בבוקר ולהתאמן כשקר בחוץ. ויש כאלה שפשוט. פשוט אוהבים את זה. את התנועה. את הטקטיקה. את הריקוד האלים. את האומנות הזאת שנקראת איגרוף. בכל מקרה, הסיבה היא אישית לגמרי. אבל ההכנה? היא אוניברסלית. ובלי הכנה נכונה, הסיבה הכי טובה והכי אצילית יכולה בקלות להפוך לחוויה פחות נעימה. בלשון המעטה.

המסע מתחיל כאן: 4 עמודי התווך של ההכנה שאי אפשר לוותר עליהם

אנחנו מחלקים את התהליך הזה לגדולים. לברורים. לארבעה אזורים שאתם פשוט חייבים לכסות. ואפילו לכסות טוב מאוד. כי אם אחד מהם חלש, כל השאר יתקשו להחזיק. זה קצת כמו לבנות גורד שחקים על יסודות רעועים. לא תחזיקו הרבה זמן. אז בואו נראה מה הם.

• הכנה פיזית: להיות מכונה שנושמת. שזזה. ושמחזיקה 3 סיבובים אינטנסיביים (לפחות!) בלי להתפרק.
• הכנה טכנית וטקטית: לדעת מה לעשות. ואיך. ומתי. לדעת לקרוא את היריב. וליישם את מה שלמדתם.
• הכנה מנטלית: הראש הוא 90% מהסיפור בזירה. אולי אפילו 95%. להתמודד עם לחץ. עם פחד. להישאר מפוקסים.
• תזונה והתאוששות: הדלק שמזין את המכונה. והמוסך שמאפשר לה לתקן את עצמה ולהתחזק.

כל אחד מהם קריטי בפני עצמו. ויחד? הם יוצרים את המכלול שנקרא "לוחם מוכן".

הכנה פיזית: בואו נדבר על זיעה. הרבה זיעה.

אל תחשבו שרק לדעת לזרוק כמה מכות חזקות זה מספיק. ממש לא. איגרוף זה אחד ענפי הספורט התובעניים ביותר שיש. אתם צריכים ריאות של סוס מרתון. ידיים שלא נגמרות גם אחרי דקה וחצי של קומבינציות. ורגליים שמזוזות בלי הפסקה. וכל זה תחת לחץ. קרב חובבים סטנדרטי הוא בדרך כלל 3 סיבובים של 3 דקות. עם דקה מנוחה ביניהם. זה אולי נשמע קצר על הנייר. תנסו את זה בפועל אחרי דקה אינטנסיבית. זו עבודה קשה מאוד.

סיבולת לב-ריאה: לרוץ, לקפוץ, לנשום. הרבה. בלי לקרוס.

הבסיס הוא סיבולת. ריצות ארוכות הן חשובות, בטח. אבל בשביל האופי האינטנסיבי של איגרוף, ספרינטים ואימוני אינטרוולים הם הרבה יותר רלוונטיים. לרוץ בקצב גבוה לפרקי זמן קצרים עם מנוחות קצרות. בדיוק כמו בסיבוב. קפיצה על חבל? זה המלך של האימונים. זה הורג. זה משפר קואורדינציה. זה בונה סיבולת לב-ריאה בקצב מסחרר. ויש את האפקט המרגיע של הקצב. המטרה הברורה פה היא להגיע למצב שאתם יכולים לשמור על קצב לחימה גבוה. לזרוק מכות עם כוח. גם בסיבוב השלישי. בלי שהגוף פשוט יגיד "די, נגמר לי הדלק". וללמוד לנשום נכון. גם בזמן המאמץ. וגם בדקה מנוחה. זה קריטי לשמור על האנרגיה.

כוח וסבולת שריר: הידיים לא סתם מתנדנדות. הן זורקות פטישים.

לא צריך לבנות גוף של מר אולימפיה. זה לא מרימת משקולות. אבל כוח ספציפי לאיגרוף זה חובה. כוח מתפרץ בשביל האגרופים עצמם. וכוח סבולת בשביל לשמור על הגארד גבוה ויציב. ובשביל לשלוח קומבינציות ארוכות ומגוונות. עבודה עם משקל גוף (שכיבות סמיכה, מתח, מקבילים) היא מעולה. עבודה עם משקולות קלות וחזרות רבות עוזרת לפתח סבולת שריר. ודגש ענק על שרירי הליבה! בטן חזקה, גב חזק, אגן חזק. זה הבסיס של הכוח באגרוף. זה מאפשר להעביר את הכוח שמגיע מהרגליים, דרך האגן, לתוך האגרופים. וזה גם עוזר, קצת לפחות, לספוג מכות לגוף. כי כנראה שתקבלו. אל תדאגו. קורה לטובים ביותר.

עבודת רגליים (Footwork): הריקוד המסוכן שמונע מכות בפרצוף (או לפחות ממזער אותן)

אולי זה נשמע פחות סקסי מלזרוק מכות חזקות. אבל הרגליים שלכם? הן המנוע. והן ההגנה הראשונה שלכם. נקודה. עבודת רגליים טובה מאפשרת לכם לשלוט על המרחק. להתקרב כדי לתקוף. להתרחק כדי להימנע. לצאת מקו האש. ליצור זוויות שבהן אתם בטווח תקיפה והיריב לא. לבלבל את היריב. זה לא רק "לקפץ" או "לזוז". זה להיות במקום הנכון. בזמן הנכון. אימונים ספציפיים לעבודת רגליים – עם סולם זריזות, קונוסים, תרגילים עם פרטנר, או סתם דמיון יצירתי – הם חובה. זה משעמם לפעמים? כן. זה קריטי? קריטי קריטי קריטי.

הכנה טכנית וטקטית: לדעת מה לעשות. ומתי. ואיך. (זה המדע שמאחורי ה"פייט")

עכשיו אנחנו מדברים על האומנות עצמה. על האיגרוף. זה לא סתם לזרוק ידיים לכיוון הכללי של היריב. זה מדע מדויק (בערך). זה אסטרטגיה. וזה דורש המון חזרות. המון תיקונים. והמון מחשבה אקטיבית גם בזמן הלחימה. זה המקום שבו המאמן שלכם נכנס לתמונה בגדול. הוא העיניים החיצוניות. הוא המוח הטקטי.

היסודות: לפני שרצים ל-היימק (כי בלי בסיס חזק אין היימק יעיל)

נתחיל מהבסיס. עמידה נכונה ויציבה. גארד חזק וצמוד. תנועה נכונה קדימה ואחורה. הצידה. הבנה של מרחק. ואז המכות הבסיסיות: ג'אב. קרוס. הוק. אפרקאט. וללמוד לשלוח אותן נכון. עם סיבוב אגן. עם העברת משקל. עם סוף המכה. ושוב. ושוב. ושוב. עד שזה אוטומטי. עד שזה פשוט מרגיש נכון בגוף. זה אולי החלק הכי פחות נוצץ בהכנה. אבל בית בלי יסודות? לא מחזיק. אותו דבר בזירה.

קומבינציות: לא רק מכה אחת בודדת (כי אף אחד לא מפחד ממכה אחת)

איגרוף טוב זה קומבינציות. שתיים. שלוש. ארבע. לפעמים יותר. מכות לראש. מכות לגוף. לדעת לחבר אותן נכון. לדעת לשלוח אותן אחרי תנועה (כניסה לטווח). או לפני תנועה (יציאה מטווח). לדעת לשנות קצב בתוך הקומבינציה. לשנות עוצמה. זה בא עם אימון ספציפי. המון אימון על שק. ובאג מכה. ובעיקר בפאדים עם המאמן. זה דורש תזמון. דיוק. וזרימה. ושוב, חזרות. בלתי פוסקות.

הגנה: כי לקבל מכות זה פחות כיף מלתת אותן (לרוב)

חלק קריטי. לא פחות מהתקפה. לדעת לחמוק ממכות (Slip). לדעת להתכופף (Roll). לדעת לחסום (Block). לדעת לנעול חזק (Cover up). הגנה טובה היא לפעמים ההתקפה הכי טובה. היא מתסכלת את היריב. היא שומרת עליכם מפציעות. והיא נותנת לכם הזדמנויות לתקוף בחזרה ברגע שהוא מסיים את ההתקפה שלו. אל תזניחו את זה. אף פעם. זה קשה. זה דורש תזמון מטורף. רפלקסים מהירים. אבל זה שווה הכל. הגנה טובה יכולה להכריע קרבות.

ספארינג: שם קורים הקסמים. ושם מגלים כמה אתם באמת מוכנים.

אף אחד לא לומד לשחות בלי להיכנס למים. ואף אחד לא לומד להילחם בלי להתאמן בקרב מבוקר. ספארינג זה המקום היחיד ליישם את כל מה שלמדתם מול יריב אנושי. שחושב. שמגיב. שמנסה לפגוע בכם (בגבולות החוקים וההסכמות כמובן). לראות מה עובד. מה לא עובד. איפה אתם חוטפים סתם מכות כי הגארד נפתח. איפה אתם מפספסים הזדמנויות כי אתם מהססים. זה החלק הכי חשוב בהכנה לקרב. והכי מלחיץ. חשוב מאוד: ספארינג הכנה לקרב חובבים צריך להיות מבוקר. לא מלחמת עולם שתיגמר בפציעות. קל עד בינוני. ללמוד. לתרגל. לא להיפצע קשה שבוע לפני הקרב. מאמן טוב יידע מתי ואיך לעשות את זה נכון. עם מי. ובאיזו עוצמה. זה החלק שהוא ה"ריאליטי צ'ק" הכי גדול.

הכנה מנטלית: כי הזירה האמיתית לפעמים נמצאת בתוך הראש

זה החלק שרוב המתחילים נוטים לזלזל בו. וזו טעות גדולה. אולי הגדולה ביותר. ביום הקרב, הלחץ בשמיים. הפחד קיים. הספקות עולים. הקהל צועק. היריב נראה גדול וחזק. אם הראש לא במקום, גם הגוף לא יתפקד כמו שצריך. נקודה. שרירים יתכווצו. נשימה תשתבש. תגובות יהיו איטיות. הראש שולט בגוף. בטח בסיטואציה כזו.

ביטחון עצמי: זה לא בא לבד. בונים אותו. אימון אחרי אימון.

את הביטחון העצמי לוקחים מהאימונים. מכל שעת זיעה שהשקעתם. מכל פעם שדחפתם את עצמכם לקצה. מכל טכניקה חדשה שלמדתם ויישמתם בהצלחה. מהספארינג הטוב שהיה לכם. כשאתם יודעים שעשיתם את העבודה. שאתם מוכנים כפי שאתם יכולים להיות. זה נותן שקט פנימי. לא אדישות. שקט. ידיעה פנימית כזאת ש"אני יכול להתמודד עם מה שיבוא. עשיתי את ההכנה הנדרשת".

התמודדות עם לחץ ופחד: חברים לא רצויים שמגיעים לביקור

הם יגיעו. חד משמעית יגיעו. הפחד מהלא נודע. הפחד להיפגע. הפחד "לצאת פראייר". הפחד לאכזב את המאמן, את החברים. ללמוד לזהות את הרגשות האלה. לא להדחיק אותם כאילו הם לא קיימים. להבין שהם טבעיים. שכל לוחם, גם הגדולים ביותר, חווים אותם ברמה זו או אחרת. וללמוד לתעל אותם. לאנרגיה. לפוקוס. לחדות. טכניקות נשימה. מדיטציה. הדמיה. דיבור עצמי חיובי. כל מה שיכול לעזור לכם להישאר רגועים ככל הניתן. ומפוקסים. כי היריב שלכם? גם הוא בטח לחוץ ומפחד. זה רק אנושי.

ויזואליזציה: לנצח את הקרב בראש לפני שהוא קורה בזירה

תדמיינו את זה. תדמיינו את הקרב. את עצמכם עולים לזירה. מתמודדים עם הלחץ. מיישמים את התוכנית הטקטית. מתגברים על קשיים. מגיבים נכון. זורקים קומבינציות. חומקים ממכות. רואים את עצמכם מרימים את היד בסוף. זה לא רק "לחשוב חיובי". זו הכנה מנטלית לתרחישים שונים. זה בונה עוד שכבה של ביטחון. זה מכין את המוח להתמודדות. זה נשמע אולי קצת רוחני, אבל זה עובד. תאמינו לי.

תזונה והתאוששות: הדלק והמוסך. אל תתקמצנו עליהם.

אתם יכולים להתאמן כמו אלופים אולימפיים. להשקיע שעות על גבי שעות במועדון. אבל אם לא תתדלקו את הגוף כמו שצריך. ואם לא תתנו לו את זמן ההתאוששות שהוא צריך נואשות. הכל יתמוסס. פשוט ככה. הגוף צריך אנרגיה זמינה בשביל לבצע את האימונים התובעניים. והוא צריך זמן ומקורות תיקון בשביל לבנות את עצמו מחדש. חזק יותר. אחרי כל אימון. בטח ובטח בהכנה לקרב.

אוכל: מה לדחוף לגוף ומתי? (רמז: לא בורקס מהקיוסק)

אוכל נקי. מזין. לא דיאטות קיצוניות (אלא אם כן יש הורדת משקל מבוקרת עם איש מקצוע!). פחמימות מורכבות הן המקור העיקרי לאנרגיה (אורז מלא, בטטה, קינואה, לחם מלא). חלבון הוא אבן הבניין של השרירים (עוף, בשר, דגים, ביצים, קטניות, טופו). שומנים בריאים חיוניים להורמונים ולתפקוד המוח (אבוקדו, אגוזים, שמן זית). והמון ירקות ופירות לוויטמינים, מינרלים וסיבים. לשתות. לשתות. לשתות המון מים. תמיד. ולהימנע מג'אנק פוד. במיוחד כשהקרב מתקרב. תחשבו על הגוף שלכם כמו על מכונית מירוץ פורמולה 1. לא שמים בה דלק זבל. נכון? אז למה שתעשו את זה לגוף שלכם?

שינה: הכוח העל שאסור לכם להתעלם ממנו

מינימום 7-9 שעות שינה בלילה. זה לא לוקסוס. זה הכרח בסיסי. בזמן השינה העמוקה, הגוף מתקן את עצמו. השרירים גדלים ומתחזקים. המוח מעבד את המידע והטכניקות שלמדתם. המערכת ההורמונלית מתאזנת. בלי שינה מספקת, אתם עייפים. פחות חדים מנטלית. זמן התגובה יורד. הסיכון לפציעות עולה. אתם פחות חזקים. פחות מרוכזים. מסוכנים לעצמכם באימון. ובוודאי בקרב. תעשו לעצמכם טובה ענקית ותשנו מספיק.

המאמן: לא סתם מישהו שצועק לכם הוראות מהצד

המאמן הוא קריטי. קריטי. קריטי. נקודה. הוא המצפן שלכם במסע הזה. הוא זה שרואה אתכם מבחוץ באובייקטיביות. הוא יודע איפה אתם חלשים וצריכים חיזוק. איפה אתם חזקים וצריך למנף את זה. הוא בונה לכם את תוכנית ההכנה. הוא דוחף אתכם כשקשה ומרים אתכם כשנפלתם. הוא מרסן אתכם כשאתם מתלהבים מדי בספארינג. הוא זה שייתן לכם את ההנחיות הטקטיות האחרונות רגע לפני שאתם עולים לזירה. מאמן טוב זה לא רק ידע טכני וניסיון קרבי (למרות שזה חשוב מאוד!). זה גם מישהו שאכפת לו מכם ברמה האישית. שרוצה שתצליחו. שדואג שתתקדמו. ושתעשו את זה בבטחה. למצוא מאמן כזה? זה כמו למצוא שותף לריקוד. חשוב שיהיה אמון מוחלט. מקום עם צוות מאמנים מנוסים ושדואג לכל אחד ואחד? זה כבר חצי הדרך להצלחה. כי אתם יודעים שיש לכם גב. ומישהו שמכוון אתכם בדרך הנכונה. דוחף אתכם לגבולות המאמץ אבל תמיד עם עין פקוחה עליכם.

שאלות נפוצות: כי בטח יש לכם עוד כמה דברים על הראש

אספנו כמה מהשאלות שמתאמנים שואלים הכי הרבה לפני הקרב הראשון שלהם.

האם חייבים להיות בכושר על כדי להתחיל להתאמן לקרב?

ממש לא! להתחיל להתאמן זה מה שבונה את הכושר. אתם מתחילים מהמקום שאתם נמצאים בו, והמאמן הטוב ידע לבנות לכם תוכנית שתקדם אתכם משם. חשוב להתחיל. הכושר הגבוה יגיע תוך כדי ההכנה הספציפית לקרב.

כמה זמן מראש צריך להתחיל להתכונן לקרב ראשון?

זה מאוד אינדיבידואלי. תלוי בניסיון קודם, בכושר התחלתי, ובכמה אימונים אתם יכולים להשקיע בשבוע. אבל להכנה רצינית, בטח לקרב ראשון, כדאי להקדיש לפחות 3-6 חודשים של אימונים ממוקדים וספציפיים. זה נותן מספיק זמן לבנות את הבסיס הפיזי, הטכני והמנטלי בלי לחץ זמן מטורף.

מה לעשות אם אני סובל מ"חרדת ביצוע" לפני ספארינג או קרב?

קודם כל, לדעת שזה נורמלי לחלוטין! כמעט כולם חווים את זה. הדיבור הפנימי השלילי, הלב שפועם בחוזקה, הידיים שקצת רועדות. הדרך להתמודד היא לנשום עמוק, לדבר על זה עם המאמן או חברים מהקבוצה (כי סביר להניח שהם מרגישים דומה), ולהיזכר בכל ההכנה שעשיתם. להפוך את ה"פרפרים בבטן" לאנרגיה. ולהתמקד בביצוע של דברים ספציפיים שלמדתם, לא בתוצאה הסופית.

האם חובה לעשות ספארינג עם נוקאאוטים בהכנה?

חס וחלילה! באיגרוף חובבים מבוקר, ספארינג נועד ללמידה ולתרגול, לא לפציעות. ספארינג טוב נעשה בעוצמה קלה עד בינונית, עם דגש על טכניקה, טקטיקה, תנועה ותגובה. המטרה היא לדמות סיטואציית קרב כדי ללמוד מתוכה, לא לפגוע ביריב או להיפגע קשה בעצמכם. מי שעושה ספארינג בעוצמה גבוהה מדי עושה נזק לעצמו ולפרטנרים שלו.

מה אוכלים ביום של הקרב עצמו?

ארוחות קלות. מזינות. מוכרות לגוף. פחמימות מורכבות (כמו אורז או פסטה מלאה) הן חשובות לאנרגיה. קצת חלבון רזה. הרבה מים. עדיף לאכול ארוחה משמעותית יותר כמה שעות טובות לפני הקרב, ואז ארוחה קלה קטנה יותר כשעה וחצי לפני. להימנע מאוכל כבד, שומני, או ניסויים קולינריים חדשים שיכולים לשבש את מערכת העיכול.

האם אפשר להתאמן לקרב לבד או רק בבית?

לא ולא. ההכנה לקרב דורשת מאמן מוסמך ומנוסה שיכול להנחות, לתקן, לבנות תוכנית ולהיות פרטנר לאימונים ספציפיים (פאדים, ספארינג מבוקר). ודורשת פרטנרים לאימונים טכניים ולספארינג. אי אפשר לדמות את הדינמיקה של לחימה מול יריב אנושי רק מול שק או בבית. הסביבה של מועדון איגרוף עם קהילה תומכת של מתאמנים היא קריטית.

ביום הדין: כשהפעמון מצלצל. זה הרגע שלכם.

כל ההכנה הזו, כל הזיעה, כל השעות במועדון, כל המאמץ המנטלי – הכל מתנקז לרגע אחד. העלייה לזירה. הרגע הזה בפינה שלכם, רגע לפני שהשופט קורא "בשורות". הנשימות העמוקות. מבט אחרון על המאמן שלכם. ו… בום! הפעמון מצלצל. זה הרגע. הרגע שלכם להיות שם. להיות נוכחים. זכרו את ההכנה. זכרו את ההנחיות של המאמן. תהיו בפוקוס. תנו את הכל. תהיו אגרסיביים כשצריך, אבל תמיד חכמים וקשובים. וגם אם קשה. גם אם חוטפים מכה. ממשיכים. כי זה הרגע. ליהנות ממנו. כמה שאפשר בסיטואציה כזו.

ומה אחרי הקרב? כי המסע לא נגמר עם צלצול הפעמון האחרון.

בין אם ניצחתם. הפסדתם. או שהקרב הסתיים בשוויון. קחו זמן להתאושש. פיזית ומנטלית. הגוף עבר טראומה קטנה (גם אם לא הרגשתם אותה בזמן אמת). הנפש עברה טלטלה. דברו עם המאמן. תראו את הקרב (אם צולם). תנתחו אותו. תלמדו מה עבד. מה פחות. איפה היו הטעויות. ואיפה היו ההצלחות. ואז… חוזרים להתאמן. כי לחימה זה תהליך. זה מסע של שיפור מתמיד. לא יעד סופי. כל קרב הוא רק תחנה בדרך. וההכנה לקרב הבא? היא מתחילה ביום שאחרי.

בסוף היום: הכל עניין של תהליך. של למידה. וכן, קצת ליהנות מכל העניין.

ההכנה לקרב חובבים זה לא רק איגרוף. זה ללמוד על עצמך. על כמה אתה יכול לדחוף את עצמך. על התמדה. על משמעת. על משמעות של עבודה קשה. על התגברות על פחדים ומכשולים. זה בונה אופי בצורה שלא הכרתם. זה מחשל. וכן, זה גם כיף בטירוף. במיוחד כשיש לידכם צוות שדואג לכם. שמכוון אתכם. שרואה את הפוטנציאל שלכם. וקהילה של מתאמנים שאתם עוברים את כל התהליך הזה יחד איתם. דוחפים אחד את השני. תומכים אחד בשני. כי בסוף, זה לא רק מי מנצח בסיבוב או בקרב. זה מי לומד מכל רגע. מי משתפר בכל אימון. ומי פשוט נהנה להיות חלק מהדבר המדהים הזה שנקרא לחימה. במקום שבו באמת אכפת מכל מתאמן. שבו דוחפים לגבול המאמץ המשמעותי. אבל תמיד בחיוך. שם קורים דברים טובים. מאוד טובים.

"`